אי שם ב- 2005 בסביבות גיל 30, כהמשכן של 3 שנים של מסע בעולם, עם תרמיל קטן והרבה מאוד יוגה, הגעתי לחווה של המורה שלי לראג'ה יוגה בצרפת, שהזמין אותי להשתתף בטקס רפואה אינדיאני.
כהכנה ללילה של תפילה בטיפי נערך טקס טמסקל, ואיש הרפואה המקסיקני שהנחה אותו - ובהמשך הפך להיות המורה הראשון שלי בדרך האדומה - היה ידוע בטמסקלים לוהטים.
הוא דיבר בספרדית, ותורגם לצרפתית, ואני לא הבנתי כלום ממה שנאמר שם. מדלת לדלת החום התעצם וברגע מסויים ממש חששתי שאני הולכת להישרף.
אבל כשהדלת נפתחה, הבטתי סביבי, והגעתי למסקנה שיחסית לשאר המשתתפים אני צעירה ובריאה, ואם הם עומדים בזה, אז גם אני יכולה.
כשיצאתי, הרגשתי שעברתי טיהור עמוק ורב מימדי. הרגשתי חדשה.
בלילה התכנסנו בטיפי, שבט שלם מסביב לאש הכי יפה שראיתי עד אז, לצלילי שירי תפילה, תיפוף תוף המים ורישרוש הסונחה.
ברגע מיוחד אחד באותו הלילה, שנשאר נצור בליבי, הבטתי באש וידעתי שחזרתי הביתה. ידעתי גם, שלמרות שלא הייתי מודעת לכך כל השנים - התגעגעתי מאוד. מבעד לדמעות שהציפו את עיני הודיתי לאלוהים שחזרתי הביתה והבטחתי לעצמי בשקט שאת האש הזו, לא אעזוב יותר לעולם.
הלילה היה ארוך וקסום, וכשהשמש עלתה והאירה את האגם הקטן שלידו עמד הטיפי, המציאות הרגילה נראתה כמו חלום.
המורה שלי לראג'ה יוגה התיישב לצידי מול האגם, וסיפר לי שאיש הרפואה רוצה להזמין אותי להצטרף אליו למסע באירופה. זו הזדמנות של פעם בחיים, הוא אמר לי - אף פעם לא שמעתי אותו מציע את זה לאף אחד. את חופשיה ממחוייבויות, וגם ככה מטיילת - תצטרפי אליו ותלמדי, המליץ לי בחום.
זמן מה לאחר מכן הגיע איש הרפואה והציע שנצא לטיול קטן ליד האגם. היתה לו אנגלית טובה, טיילנו לאורך האגם ושוחחנו.
כשהגענו לטמסקל הוא נעצר והזמין אותי להצטרף אליו למסע של מספר חודשים באירופה. "יש לי הזמנות לטקסים בכל שבוע במקום אחר באירופה. בואי, תלמדי ובהמשך תוכלי לעשות את זה בישראל" - הוא הצביע על הטמסקל.
זכרתי היטב את הטמסקל הלוהט מאתמול. ממש לא רציתי להעליב אותו, אז שתקתי, אבל המחשבות בתוכי קצת לעגו - הוא באמת חושב שאין לי מה לעשות בחיים? שאני אעשה טמסקלים בישראל? בחום שיש לנו בארץ, רק זה חסר??
אבל, ההמלצה של מורי היתה משמעותית מאוד עבורי, וגם הסקרנות, יחד עם הכמיהה לחזור לאותה האש מהלילה, לתוף, לשירים - וההבטחה שהבטחתי לעצמי לא לעזוב את האש הזו יותר - הכריעו.
הצטרפתי אליו למסע. זו היתה ההתחלה שלי, בדרך האדומה - הטובה, הפראית והקסומה, מלאת החסד והאהבה.
מאז עברו יותר מ- 20 שנה שבהן הקדשתי את עצמי ואת חיי לדרך הזו, במקביל לדרך היוגה.
יצאתי למסעות חזון בחו"ל וב- 2008 זכיתי גם להביא את הטקס הקדוש הזה לראשונה לישראל, בהנחיית איש רפואה איתו הלכתי את הדרך בשנים הראשונות.
השלמתי 2 מעגלים של מסעות חזון, המעגל הראשון באירופה ובישראל, והשני במקסיקו.
ב- 2013 התחלתי להנחות מסעות חזון בישראל, שמתקיימים מאז באביב מדי שנה.
לאורך השנים צמחה סביב הדרך קהילת אש תמיד, הנפגשת בטקסים, במסעות ובמעגלי החיים.
לצד ההנחיה אני מלמדת וחולקת את הידע של הדרך, וחונכת תלמידים וותיקים המבקשים להעמיק בה ולשאת אותה הלאה.
הדרך האדומה מילאה אותי בהכרת תודה.
אני מודה לבורא עולם שפתח בפניי את הדרך הרוחנית הזו, ומודה גם למשפחתי, לבן זוגי, למוריי, לתלמידיי ולכל מי שחלקו וחולקים איתי מעצמם.
אני שמחה על הזכות לחלוק מהידע ומהרפואה, ולתמוך באנשים בתהליכי ריפוי, התפתחות וצמיחה.
ברוכים הבאים!
מיכל